עד עקרה ילדה

על הספר

כשהכול צפוי, האם הרשות נתונה?
במרכזו של הרומן "עד עקרה ילדה" ניצבת השאלה האם תוכל לשנות את הגורל שהחיים זימנו לך. באיזה מידה ניתן בידך לשנות את התודעה והסביבה בה אתה פועל. 

הסיפור מוגש בחלקו בקולו של מספר-ילד, רגיש ופנטזיונר, המנסה לפענח סוד, ומסעו הארוך לגילויו קשור בעבותות לסיפורה של רבקה דודתו.

על רקע שיכון עולים בבאר שבע, בשנות השבעים, בתקופה שבה מתפתחים מתחים בין-עדתיים, רבקה מנווטת את דרכה בין הפשטות, ואורח החיים המסורתי לבין העולם החדש.

"הִיא כְּבָר אֵינָהּ צְעִירָה כָּל כָּךְ, וּכְמֵהָה לִפְרִי בֶּטֶן וַעֲדַיִן יוֹדַעַת כִּי מֻכְרָח גּוּפָהּ לְהַצְמִיחַ בְּתוֹכוֹ חַיִּים חֲדָשִׁים. הַשֶּׁקֶט שֶׁלָּהּ מְעַרְעֵר אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁלּוֹ."

איך זה התחיל?
"כל החיים כתבתי" "אני כותבת מאז שאני מכירה את עצמי"
אני רואה וידויים של קולגות שלי לכתיבה.
ואני, אין לי את העוז לצאת בהצהרות פומפוזיות שכאלה.
והאמת היא שחטאתי מדי פעם לכתוב באירועים משפחתיים, חרוזים ושירים וברכות.
הדברים היחידים שכתבתי הם כתבי ערר לנימוקי שומה, וחוות דעת מקצועיות ואלפי מכתבי בקשות לביטול קנסות במקצועי כיועץ מס.

אז איך התחיל העניין שלי בכתיבה?
לפני כחמש שנים, ערכנו אחיי ואחיותיי שבת גיבוש משפחתית, בה העלנו אנקדוטות מהעבר, סיפורים ואירועים מהעבר.
במוצאי שבת כתבתי בוואטסאפ המשפחתי את אחד מהסיפורים. כנראה שהלשון הציורית, הנוסטלגיה ותיאורי הדמויות שבו את ליבם של בני משפחתי. הם עודדו אותי לכתוב עוד ועוד.
את סיפוריי הראשונים העליתי בפייסבוק, והתגובות זרמו.
כנראה שיש משהו בכתיבה שלי שגורם לאנשים להמשיך לקרוא,הספרים הרבים שקראתי, והסקרנות שאינה יודעת שובע, הביאו אותי, כאשר אני סב לשבט של נכדים, להוציא לאור בסופו של דבר רומן ביכורים.

יקותיאל גוטמן

טעימה מהספר

Ⓒ כל הזכויות שמורות ליקותיאל גוטמן